חוגגים את ראש השנה במרכזי התעסוקה המקומיים של דרוש ניסיון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

IMG_2229 IMG_2230 IMG_2231 rosh hashana1 rosh hashana2 rosh hashana3 rosh hashana8 rosh hashana9IMG_2232 rosh hashana18

יריד התעסוקה 2017

דרוש ניסיון, פורטל התעסוקה לבני 60+ המופעל על ידי עמותת והדרת בשיתוף המשרד לשוויון חברתי ובסיוע עמותת מטב עורך את יריד התעסוקה השנתי לדורשי עבודה מבוגרים. היריד יהיה בסימן "במקום פרישה, דרך חדשה!" וייקחו בו חלק מעסיקים רבים המעוניינים להעסיק עובדים עם ידע וניסיון של שנים, ביניהם חלק מהחברות המובילות בכלכלה הישראלית כיום.
בנוסף, יעמדו לרשות הקהל עמדות מחשב וכן עמדות ייעוץ שבהן ניתן יהיה לקבל הכוונה והדרכה בכל מה שקשור לחזרה למעגל העבודה בגיל מבוגר.
לאורך היריד יתקיימו הרצאות בנושאים שונים הקשורים לחזרה לשוק העבודה בגיל מבוגר.
נשמח לראותכם!!

 

אנא הירשמו כאן

ארגז הכלים למעסיקים

מעסיקים יקרים,

לפניכם חוברת ובה המלצותינו לגבי תהליכי גיוס עובדים מבוגרים, החל משלבי הגיוס ההתחלתיים כמו פרסום המודעה, ועד לשלבי הקליטה בעבודה.

מומלץ להוריד ולפתוח במסך מלא

היכנסו לקרוא אודות מרכזי התעסוקה של דרוש ניסיון ברשויות המקומיות

מרכז תעסוקה דרוש ניסיון חולון –
קמפוס חנקין
רח' חנקין 109, חולון
ימי פעילות:
שני 12-10
חמישי 12-10
טלפון: 03-5590021
במקום תוכלו לקבל סיוע בכתיבה ועריכה של קורות חיים, ייעוץ הכוונה תעסוקתית וגישה לאתר "דרוש ניסיון" דרך מחשבי המרכז.
המרכז משרת את תושבי חולון, בת-ים והסביבה
מרכז תעסוקה אבן יהודה –
מרכז קהילתי
רח' שבזי 1, אבן יהודה
ימי פעילות:
שני 13-10
טלפון: 09-8910070במקום תוכלו לקבל סיוע בכתיבה ועריכה של קורות חיים, ייעוץ הכוונה תעסוקתית וגישה לאתר "דרוש ניסיון" דרך מחשבי המרכז.

המרכז משרת את תושבי אבן יהודה, קדימה-צורן וכל האזור שמחדרה ועד לב השרון
בקרוב ייפתח מרכז תעסוקה בנתניה

מוזמנים לקרוא את מכתבי התודה שמגיעים אלינו!

רבקה (ריקי)

27 מרץ 2017

לטובה היקרה

לא מזמן הכרתי את האתר "דרוש ניסיון"

הנכון הוא שלא תליתי תקוות למציאת עבודה דרך אתר זה.

ונוכחתי לדעת שטעיתי.

ראשית טובה פנתה אלי בקשר לקוחות החיים שכתבתי והנחתה אותי בצורה טובה והרגשתי שהיא מעוניינת לעזור ולא סתם קלישאה שזה התפקיד שהיא ממלאת.

לאחר מכן עדכנה אותי לגבי התעניינות מעבידים בקורות החיים שלי.

והנה תוך תקופה קצרה מצאתי עבודה ואני תקווה שהמקום יענה על הציפיות משני הצדדים.

 

לכן אני רוצה להודות לאתר "דרוש ניסיון" ולכל מי שפועל לטובת האזרחים הוותיקים ובמיוחד לטובה.

מי ייתן שיהיו עוד כמוך. חזקי ואמצי.

 

תודה רבה וברכת חג שמח

רבקה (ריקי )

דבורה, רכזת השמה של "דרוש ניסיון" כותבת.

בזמן האחרון, גם מתוקף עבודתי וגם באמצעי התקשורת נחשפתי  לדעות לגבי העסקת מבוגרים ומבוגרות. יש עכשיו מאמנים לנושאי תעסוקה למבוגרים שששים להציג את דעותיהם ואת העצות שלהם בפורומים בבלוגים במאמרים ובהרצאות. כך נחשפתי לרעיונות מיושנים לגבי עובדים מבוגרים.כך נחשפתי לרעיונות מיושנים לגבי עובדים מבוגרים. רובם לא מכירים את היכולות שלנו, ובעלי דעה קדומה לגבי הכישורים שלנו להסתגלות מהירה לעולם הטכנולוגיה המתחדש.
הדעות ששמעתי לגבי הכישורים של המבוגרים בעולם העבודה המודרני מגוונות:

–          מבוגרים/מבוגרות הם לא גמישים, הם כבר לא יכולים ללמוד דברים חדשים

–          הם איטיים עד שהם ילמדו, חבל על הזמן

–          הם לא נולדו עם מקלדת ועכבר ביד לכן הם לא חשופים לתוכנות וטכנולוגיות חדשות

–          והכי מעצבן – הדעה ששמעתי רק לפני ימים ספורים: יש להם ירידה קוגניטיבית לכן לא כדאי להעסיק אותם הם  יתבלבלו, לא יבינו, יקח להם זמן לקלוט דברים חדשים.

IMG_7951

עובדי ומתנדבי פרויקט "דרוש ניסיון" במשרד של עמותת "והדרת", בית העמותות תל אביב

הרשו לי לספר לכל בעלי הדעה הקדומה שאין לכם מושג ירוק על מה אתם מדברים. אנחנו המבוגרים והמבוגרות הם אלה שיש להם את יכולת הלמידה הגבוהה. אתם שנולדתם עם העכבר ביד אין לכם עקומת למידה, אתם לא יודעים לסגל לעצמכם טכנולוגיות חדשות וכישורים חדשים – מקסימום להוריד אפליקציה חדשה.

אנחנו דור בני השישים עברנו ולמדנו בחיינו המקצועיים מגוון של חידושים וכל פעם למדנו מחדש וסיגלנו לעצמנו כישורים חדשים.

תשאלו מזכירה/מנהלת לשכה/עוזרת אישית בשנות השישים לחייה ותגלו שהיא בערך בכל עשור למדה כישורים חדשים והסתגלה לטכנולוגיות חדשות ואין לה בעיה להמשיך. זה כבר נמצא בדי.אן.אי שלה.

בתחילת דרכה היא הדפיסה על מכונה הדפסה ידנית –  "הרמס בייבי" ודומיה ותקתקה עליה במהירות כולל העברה ידנית משורה לשורה. היא היתה אלופת התיקונים בטיפקס נוזלי – וידעה לתקן טעויות הדפסה כך שאף לא אחד היה מבחין בהם. מישהי יודעת מה זה נייר קופי, ואיך נזהרים לא להתלכלך. היד קלה שלה היתה מפעילה את מכונת הסטנסלים, ותוך כדי עבודה נהנתה מאדי האלכוהול בכל פעם שהפעילה את המכונה. ויום אחד העולם השתנה  ובקלי קלות, היא עברה לעבוד בטכנולוגיה המתקדמת הבאה: מכונת כתיבה חשמלית – IBM, brother, או אוליבטי. עשור מאוחר יותר הגיעו מעבדי התמלילים – כולנו היינו איינשטייניות  ודוס – תוכנות  ההפעלה ועיבוד התמלילים המובילות. עוד פחות מעשור עבר, ובין לילה הפכנו להיות המומחיות בתוכנות אופיס,  outlook ו- gmail   , דפדפנים וגוגל כרום אתם כבר מבינים. הבוסים ידעו טוב מאד לנצל את כישורנו ובין לילה הפכנו לפועלות חרוצות של מצגות – power point. בכל ישיבה הבוס התהדר מצגת – כותרות עולות, טקסטים נכנסים מימין יוצאים משמאל, רקעים בשלל צבעים –ומאחורי המצגות עמדה המזכירה שלימדה את עצמה להשתמש בתוכנה זו, כי הבוס צריך מצגת לישיבה הקרובה.  ואיך אפשר לנהל משרד בלי אקסל ולהפוך מספרים לעמודות ופאי. כל המעברים המהירים מטכנולוגיה לטכנולוגיה דרשו מאיתנו להפנים כישורי הסתגלות מהירים – כי אחרת לא נעמוד בקצב של העבודה.

זו רק דוגמא. תשאלו את מנהלי החשבונות שעברו מהפנקסים המיושנים לתוכנות החשבשבת, העסקית, הרווחית, הפריוריטי ועוד.  כל עובדי הכפיים שלמדו באורט עמל וכדומה שהתחילו את דרכם כעובדי כפיים ממש – הם סיגלו לעצמם את כל החידושים – המוסכניק, הדפס, הנגר – כולם הבינו מהר מאד שצריך להתקדם צריך לאמץ את המחשב והתוכנות. כל מוסכניק אלוף בתוכנות מחשב של המכוניות, והנגר אין לו ברירה אלא להכין את התוכניות באמצעות המחשב אחרת הוא ידדה אחרי כולם.

כאשר אתם מסתכלים עלינו ומדמים אותנו לדינוזאורים תחשבו באיזה מהירות אימצנו את כל השינויים הדחופים בעולם התקשורת : מטלפון החוגה השחור דרך טלפון המקשים, האלחוטי וכל דורות הטלפונים הניידים. היום כל סבתא וסבא מתהדרים בטלפון  מהדור המתקדם כי זו הדרך לתקשר עם בני המשפחה הצעירים – SMS, ווטס אפ, אינסטגרם, וסנפשוט, וכמובן סקייפ – אחרת איך נראה ונשוחח עם הנכדים.

אז נכון אנחנו לא נולדנו עם הטכנולוגיות החדשות כחלק מהגנים שלנו – אבל אנחנו אלה שלמדנו והטמענו  במהירות כל טכנולוגיה חדשה, ואימצנו אותם בלב רחב.

כישורי הלמידה שלנו וכישורי ההסתגלות הם מהירים הרבה יותר מאשר הצעירים,

כי לנו יש את הניסיון ואת היכולת ללמוד וליישם מהר כל טכנולוגיה חדשה –

כי אין חכם כבעל ניסיון

אלי אסרף מארומה בתל אביב: "אם מרדכי בן השבעים הוא הדוגמא, אני מוכן לקבל עובדים נוספים"

ריקה שפרינצק

20.9.16

 

אלי (אליעזר) אסרף הוא מנהל ובעלים של ארומה ברחוב הארבעה בתל אביב. אלי קבל את מרדכי גורהאן (70) לעבודה באמצעות פרוייקט "דרוש ניסיון" של המשרד לשיוויון חברתי ועמותת "והדרת".  גורהאן עובד שם כבר שלושה חודשים.

"חיפשתי אנשים", אומר אלי, "שיתאימו לצורך של המקום שלי. יש לי אבא בן 64 שהפסיק לעבוד מסיבות אישיות ואחר כך היה לו קשה למצוא עבודה בגילו".

למקום האישי הזה התחבר אלי כשחיפש עובדים. "לא חששתי בכלל מהגיל", הוא אומר. "אני גם לא הייתי צריך אדם למשרה מלאה. התאים לי שהעובד שקבלתי מתאים לשעות, לצרכים ולקצב.
בענף שלי אני נתקל בהרבה "ילדים" שמחוייבותם שואפת לאפס ואילו כאן, אצל העובד שלי יש מחוייבות".

עד כמה הצלחתו של העובד החדש הייתה חשובה לאלי, אפשר ללמוד מכך שהייתה לו הסבלנות, לפי דבריו להתאים למרדכי את סוג העבודה מתוך כמה אפשרויות.

"אני ממש מרוצה ממנו. בכל בוקר אני בא לעבודה, מחבק אותו ואומר לו בוקר טוב. אם זו הדוגמא, אני מוכן לקבל עובדים נוספים. למשל, אשמח לקבל מישהו שיתאים לעבוד בקופה בשעות לחץ".
מרדכי עובד כשש שעות ומסיים באחת וחצי בצהרים, קצב העבודה מתאים לו ואם יש צורך בתפוקה גבוהה יותר הוא בא מעט קודם או נשאר קצת יותר, הכל באחריותו. הוא מרוצה מעבודתו. לפני שפרש היה עצמאי ארבעים שנה. הייתה לו חנות ברחוב אלנבי בתל אביב.
"היה לי כבר קשה לעבוד כל כך הרבה שעות. העבודה כאן התאימה לי מבחינת מספר השעות. גם לא רציתי לעבוד בשבתות ולא רציתי משמרות. ברור שקצת התפשרתי על העבודה, אבל השתלבתי היטב ובעל הבית נחמד מאד".

 

כללי זהב להשתלבות בעבודה חדשה / מיטל דגן

התחלתם לעבוד במקום עבודה חדש? נהלו מחברת חפיפה, אל תיקחו שום דבר באופן אישי, היזהרו עם הביקורת, והכי חשוב – הקלו על עצמכם בתקופת ההשתלבות הראשונית. שמונה כללים להצלחה בתפקיד החדש

עבור אלה מאיתנו שמתחילים לעבוד במקום עבודה חדש, מדובר בתקופה אינטנסיבית במיוחד. לכן רצוי להקל בתקופת החפיפה וההשתלבות הראשונית – משעמם ללמוד חומר חדש מתוך חוברת, ולא פשוט להכיר ביום אחד כמה עשרות אנשים חדשים – שאין סיכוי בכלל לנסות לזכור מה התפקיד של כל אחד מהם, תוך מילוי טפסי קליטה והיכרות עם המחלקות השונות. כדי להקל עליכם, לפניכם שמונה כללים שכדאי להכיר בדרככם להצלחה בתפקיד החדש:

נהלו מחברת, בה רשמו הכל: שמות המחלקות ומי אנשי הצוות בכל מחלקה, שמות המערכות השונות בחברה ואופן השימוש בהם, וכמובן כל תוכן מקצועי שקשור לתפקיד שלכם. גם אם התברגתם בתפקידים בכירים מאוד – הקפידו לרשום הכל במחברת שתמיד אפשר לחזור אליה. היא תהווה רכוש בעל ערך עד ליומכם האחרון בתפקיד.

יש לכם שאלה והמנהל עסוק? אל תפרשו חוסר קשר כדחייה. אף אחד לא מתכוון לפגוע בכם, והכוונה הכללית היא לעזור לכם להיקלט במערכת במהירות ובקלות. זכרו שבמקביל לתהליך הקליטה שלכם ישנה עבודה שצריכה להתבצע.

בנוסף, אם התקשרתם אל המנהל או היקשתם על דלתו, והוא בוחר להמשיך את התקשורת ביניכם דווקא במייל – צאו מנקודת הנחה שזה אופי העבודה שלו, והפנייה לא נובעת מכוונה להתנשא או לסנן אתכם. הסיקו מכך שזו צורת העבודה המועדפת עליו.

תרומתכם המקצועית לארגון היא הסיבה שלשמה גויסתם. כל פידבק חיובי שתקבלו הינו בגדר בונוס, שהציפייה לקבלו עלולה רק לדחות אותו. עשו עבודתכם נאמנה ואל תתעסקו בקבלת מחמאות. אם הן יגיעו – אשריכם, אבל אם לא, זה לא אומר כלום. מכירים את המשפט "וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ" – בהקשר לתחום הקריירה אפשר לפרשו כך שעשייה ממוקדת ללא ציפייה לקבלת פידבקים נותנת "ירושה" טובה יותר בטווח הרחוק.

קיבלתם משימה מקצועית? נסו להציג פתרון באופן עצמאי. אם עברה חצי שעה או שעה ועוד לא השגתם קצה חוט לפתרון, פנו למישהו מהצוות או למנהל לקבלת נקודת התחלה ממנה תמשיכו לבד. גם פתרון חלקי שתשיגו בעצמכם ינסוך בכם ובמנהל ביטחון להמשך הדרך. זה האתגר שבוודאי דיברתם עליו בראיון העבודה, זוכרים? אל תוותרו עליו.

היו מסבירי פנים לכל אדם בחברה ובסביבה בה התחלתם לעבוד. הגעתם למקום חדש – האם לא מן ראוי להגיד שלום לכל אדם שאתם עוברים מולו במסדרון?היו נחמדים.

התמקמתם בכיסא? נא לנסות להימנע מלהעביר ביקורת על אנשים, תהליכים, נהלים, בעלי תפקידים, על חברת הניקיון, על מכונת הקפה ועוד. כל עוד לא אירע מקרה קיצוני כלשהו, זכרו כי אחרים עבדו כאן גם לפני שהגעתם, והחברה מתנהלת היטב גם בלעדיכם. יש לכם הצעת ייעול? בדקו שהיא לא סותרת את הנהלים והערכים של החברה, ולאחר מכן העבירו למנהל שלכם לצורך אישור ביורוקרטי. זכרו שגם אם הצעתכם מדהימה ויעילה- זכותו של מנהל הארגון לא לקבל זאת.

כל עוד משולמות לכם שעות נוספות, עליכם להיות מוכנים לתת יותר מעצמיכם בתקופת החפיפה, כדי להקל על עצמכם בהמשך. מקצועות רבים דורשים נבירה מעמיקה בחומר הנלמד, ניסיון מעשי במערכות החברה ועוד. ככל שתשקיעו יותר בלמידה התחלתית תיקלטו מהר יותר ותסומנו כמובילים.

כל עוד אינכם עוסקים בהצלת חיי אדם או בתפקיד בעל אחריות לאומית מיוחדת, אל תהיו זמינים תמידית. הגבילו את התקשורת עם מקום העבודה לשעה מסוימת- לדוגמא, 18:00 בערב. גם לעשייה ראוי שתהיה תחימה בזמן, ראוי שתשקיעו גם בעצמכם ותייצרו גבולות שיגנו על שעות הפנאי שלכם.

הכותבת היא מנהלת מיטל דגן – הכנה לראיון עבודה , מומחית בהכנה לראיונות עבודה בהתמחות במקצועות ההיי טק והכלכלה, ומנהלת אסטרטגיה לניהול מו"מ של חוזה העסקה.

הישגי תכנית "דרוש ניסיון" נכון למחצית שנת 2016

 

המשרד לשוויון חברתי שותף בתכנית מתחילת 2015 ובמהלך תקופה זו יש עלייה רציפה בכל המדדים!

table 1

  • למשל, חברת באזזר עובדת עם התכנית משנת 2013 גייסה כבר כ-40 עובדים ברחבי הארץ, חלקם עובדים כבר שנתיים
  • מתחילת 2016 נערכו ימי חשיפה ב-6 חברות בהשתתפות כ-100 דורשי עבודה
  • רוב המעסיקים קטנים, מעסיקים פחות מ-25 עובדים

table 2

  • משרות ממגוון תחומים: ממנכ"ל עמותה, דרך לבורנט מעבדה, טכנאים, משרות אדמיניסטרטיביות, שיווק, חשבונאות, לוגיסטיקה ועוד
  • למעלה מ-50% מהמשרות המוצעות הן חלקיות (לאלו יש העדפה בולטת בקרב דורשי העבודה)
  • כ-25% מהמשרות מגיעות ממעסיקים חוזרים

table 3

  • למעלה מ-9,000 דורשי עבודה רשומים
  • מעט יותר גברים מנשים
  • גיל ממוצע – 4, גיל מקסימלי – 85
  • כ- 90% מהנרשמים עד גיל 70. כ-97% עד גיל 75
  • מחפשי העבודה מתחלקים באופן כמעט שווה לשלושה טיפוסים עיקריים: מי שמחפשים עבודה למחייה בסיסית, מי שמחפשים השלמת/תוספת הכנסה ומי שמחפשים עבודה מסיבות לא כלכליות כגון אתגר, רצון לצאת מהבית, תחושת נחיצות, ועוד

table 4

  • מרבית ההשמות (כמו גם המשרות) באזור המרכז והשרון
  • מרבית ההשמות במשרות חלקיות

דוגמאות:

  • כתב טכני יליד 1946, נקלט ברפאל במקצועו
  • האדם המבוגר ביותר שהושם במשרה הינו יליד 1935 העובד במשרת טלמרקטינג מביתו

 

הנתונים הינם מצטברים ונכונים ליוני 2016

ממצאים עיקריים שהתקבלו ממחקר הערכה חיצוני שבוצע על ידי מכון ERI למחקרי הערכה, ניירות עמדה וסקרים אירגוניים

לאחרונה התקבלו אצלנו ממצאי מחקר הערכה חיצוני על פי בקשת פרוייקט "דרוש ניסיון" של "והדרת" בשיתוף עם המשרד לשוויון חברתי.
מטרת המחקר הייתה לזהות חסמים וצרכים של מחפשי העבודה, את נכונותם לעבוד בעבודות המוצעות להם דרך האתר וכן לפצח את התפיסות והשיקולים של מעסיקים גדולים ובינוניים, כדי לבדוק כיצד אפשר להגדיל את נכונותם להעסיק אזרחים ותיקים בכמות גדולה יותר ובמגוון רחב יותר של מישרות.

אנו מביאים כאן את עיקרי הממצאים לגבי מחפשי העבודה. הדברים, כמחקר הערכה,  מעניקים ביסוס למה שאולי  ידוע בדרך כלל כתחושות.
מתוך דורשי העבודה השיבו 1242 על השאלון שהופץ.

63% מהמשיבים הם גברים ו- 37% נשים.

86% הם מתחת לגיל 70

79% בעלי השכלה על תיכונית

49% בעלי השכלה גבוהה

 המחקר מראה כי המשיבים מתחלקים לשלושה סוגים:

אצל 31% המניע העיקרי לחיפוש עבודה הוא כדי לייצר הכנסה בסיסית ( מהם 49% עובדים).
קבוצה זו ממוקדת בשכר וגמישה יותר להתחייב לעבודה קבועה ובמשרה מלאה.

אצל 28% המניע העיקרי לחיפוש עבודה הוא השלמת הכנסה ( מהם 47% עובדים  ).
לקבוצה זו חשובה תחושת המשמעות בעבודה.

אצל 40% קיימות סיבות אחרות (מהם 34% עובדים). קבוצה זו מוכנה פחות להתפשר על עבודה לעומת מה שתכננו, והיא מתמקדת בעבודה מאתגרת, עבודה עם אנשים ועבודה שיש בה תרומה לקהילה.

מאפיינים עיקריים של המשיבים:

בהתאם לסקר שנערך, מחפשי העבודה הם בעלי השכלה גבוהה יחסית, ולכן מחפשים משרות מתאימות לניסיון ולרקע מקצועי.

בתפיסה העצמית שלהם, הם מעריכים את מיומנויות המחשב שלהם כטובות, אבל עדיין חשים שהם נדרשים למיומנויות גבוהות יותר.

המשיבים מאמינים שתפיסות שליליות של מעסיקים מהוות  חסם מרכזי למציאת עבודה.

גורמים כמו סביבת עבודה נעימה  ואנשים שנעים לעבוד איתם, מהווים שיקול מרכזי עבור כולם

שכר ראוי מקבל משמעות גדולה גם כשאין צורך כלכלי, והוא קשור לתחושת הכבוד והרצון להימנע מהרגשת ניצול.

לווי אישי למחפשי עבודה – אנחנו מלווים אבל אתם חייבים להיות אקטיביים

 

 

רותי קרישפין היא אחת המתנדבות בפרוייקט "דרוש ניסיון". רותי עוסקת בלווי אישי של מחפשי העבודה בגיל המבוגר. הלווי הזה הוא יוזמה של עמותת "והדרת". יחד עם רותי עוסקות בלווי האישי גם שרה פרידמן ויהודית שנלינג.

המיזם פועל מול מחפשי עבודה שהם בתהליך ארוך ולא נמצא להם שבוץ, אומרת רותי. הסיבות יכולות להיות שונות, מדובר באנשים שלא תמיד יודעים מה בדיוק הם מחפשים  אחרי הפרישה. יתכן שעסקו הרבה מאד שנים בתחום מסויים וכעת הם לא מוצאים את דרכם, יש ביניהם שהתחילו לעבוד בכמה מקומות ולא מצאו את מקומם שם מסיבותיהם שלהם, או שלא התאימו למעסיק למרות המיון  שנעשה.

מנין צמח הרעיון, אני שואלת את רותי והיא משיבה: "כשהגעתי לעמותה, עסקתי בעיקר באינטייק, דיברתי טלפונית עם מחפשי עבודה, לעיתים כעשר שיחות ביום, אבל אחר כך, לא ידעתי מה קורה איתם. מבחינתי, אותו אדם פשוט נעלם. חשבתי שאנחנו צריכים לדעת מה קורה איתו.  חשבתי גם שאותו אדם אולי גם מצפה ממני למשהו. אני בן אדם של אנשים", אומרת רותי, "דווקא בגיל המבוגר, יותר מאשר קודם, אנשים רבים מפתחים תלות מסויימת,  מצפים שילוו אותם, שיקשיבו להם. הלווי האישי הוא הערך המוסף שלנו, זה משהו ייחודי לנו. הייחודיות היא גם בגלל הגיל. אני נפגשת עם אנשים אלה פנים אל פנים והשרות ניתן חינם אין כסף".

רותי מספרת על בעייה שהיא נתקלת בה במתן השירות הזה. "אנשים מגיעים אלינו לעיתים מדוכאים וחפויי ראש ויוצאים עם חיוך, אבל, רבים מהם חושבים שאנחנו נעשה להם את העבודה, כלומר, שאנחנו נפעל במקומם. אנחנו יכולים לתת עצות ורעיונות אבל אסור למחפשי העבודה להיות פסיביים, הם צריכים לפעול, לחפש עוד, ללכת הלאה. צריך להיות פה שנוי תפיסתי. זה גם מעיד על רצינות הכוונות, לא מספיק לרצות, צריך לעשות".

שש דרכים להגדיל את ההכנסות אחרי פרישה 17/04/2016 עדנה כהן, אתר מוטקה

יציאה לגמלאות היא מהלך משמעותי, שמשפיע על שארית חיינו ומשנה את כל סדר היום שלנו. כמה שלא נתכונן לצעד הזה מבחינה נפשית ומנטלית, עדיין אנחנו עשויים להגיע לרגע האמת עם תחושת ריקנות וואקום. החשש ממה שעתיד לקרות והרצון למלא את סדר היום בפעילויות חדשות, עלולים לגרום להלם ראשוני. אבל לפחות בתחום אחד נוכל להיערך ליום הפרישה מבעוד מועד ולהבטיח לעצמנו ודאות: התחום הפיננסי.

הזירה הפיננסית בפרישה מורכבת מהיבטים רבים, וככל שנכיר אותם טוב יותר ונתכונן אליהם, כך נוכל לנהל בחוכמה גדולה יותר את הכספים ואת הנכסים שלנו, ולהשתמש בהם כאמצעי להגשמת מטרות וחלומות. אתם יודעים, אלה שתמיד פנטזנו להגשים בפנסיה. לפניכם ההיבטים הפיננסיים העיקריים שממתינים לכם בפרישה, וכל הדרכים להתמודד איתם בצורה אופטימלית:

1.   פרישה כאירוע מס. בהגיעכם לפרישה יהיה עליכם להתייחס לאופן משיכת הכספים, המגיעים לכם מהקופות הפנסיוניות ומהחסכונות השונים שצברתם לאורך השנים. מכיוון שהכסף העומד לרשותכם צריך לשרת אתכם לאורך שנים קדימה, המשיכות מהקופות צריכות להתבצע בחוכמה ועם הרבה מחשבה ותכנון. בדקו עם עצמכם: האם אתם רוצים לקבל את הכסף כקצבה חודשית עד סוף חייכם? או שאולי תרצו לקבל את חלקו כסכום חד פעמי למטרה מסוימת? האם תרצו למשוך חלק מהכסף עכשיו וחלק במועד עתידי? ואם כן, אילו חוקי מיסים יחולו עליכם?
תכנון מקצועי של משיכת הכספים השונים יכול לחסוך לכם מס של אלפי שקלים ולעיתים אף עשרות אלפי שקלים, ובנוסף, יאפשר לכם להקצות את הכספים שצברתם למטרות ולצרכים המדויקים שלכם לאורך שנים קדימה.

2. הורשה לדור הבא. אנשים רבים נמנעים מלערוך צוואה מסיבות שונות, כמו חשש מעין הרע והפחד מהתעסקות עם נושא המוות. אין ספק שלא פשוט להתמודד עם תהליך קבלת החלטות מהסוג הזה, אבל חשוב להבין את החשיבות הקריטית של עריכת צוואה.
הצוואה שלנו היא זו שתקבע מה ולמי נשאיר אחרינו, וכדאי שנבצע את ההחלטות הכרוכות בכך בדעה צלולה ובנחת – כל עוד אנחנו בריאים ובעלי שיקול דעת, ולא נתונים תחת שום לחץ או אילוץ.
בהיעדר צוואה יחולק רכושו של כל נפטר על פי חוק הירושה, הקובע מיהם היורשים החוקיים ומה יהיו סדרי העדיפויות ואופן חלוקת הירושה ביניהם. מכיוון שקיימת מורכבות גדולה מאוד בחלוקת הנכסים, ויש היבטי מס נרחבים במעבר של רכוש, מומלץ מאוד להתייעץ עם בעלי מקצוע, גם בתחום המשפטי לשם עריכת הצוואה, וגם בתחום המס – על מנת להימנע מתשלומי מס מיותרים.

 

3. יצירת הכנסות פסיביות. הכנסה פסיבית מאפשרת לנו לייצר כסף נוסף, מבלי להיות תלויים במשוואה שבה זמן שווה כסף. מקורות הכנסה מהסוג הזה יכולים לשמש אותנו הן לפני גיל פרישה ובוודאי אחריו, כאשר ההכנסה שלנו מעבודה יורדת או נפסקת לגמרי. מקורות ההכנסה הפסיביים השכיחים ביותר הם כמובן נכסי נדל"ן, אבל גם מי שאין בבעלותו דירה שאותה הוא משכיר יכול לייצר לעצמו הכנסות פסיביות יפות, למשל משוק ההון, מהשקעות במיזמים, ממכירת מוצרי ידע המבוססים על המומחיות וכיו"ב.
אם אתם מעוניינים לייצר לעצמכם אפיק הכנסה פסיבית, מומלץ לעשות סיעור מוחות עם בני משפחה וחברים שמכירים היטב את היכולות ואת הכישורים שלכם, ולחשוב יחד על רעיונות שאתם מתחברים אליהם ומאמינים בהם. זכרו: זה שהפסקתם לעבוד לא אומר שלא תוכלו לנצל את הידע, את הכישורים ואת היכולות שלכם ולמנף אותם לטובת אפיקי הכנסה בתחום. כך למשל, תוכלו לכתוב ספר מקצועי ולהציע אותו למכירה באמזון.
החלטתם לפתח אפיק מסוים של הכנסה פסיבית? השקיעו זמן למידה, קראו והעמיקו בתחום, והתייעצו עם בעלי המקצוע הרלוונטיים, על מנת לקבל החלטות מושכלות.

4. יצירת הכנסות אקטיביות. יש מי שפורשים לגמלאות ורוצים לנצל את כל זמנם לטובת פנאי איכותי כמו בילוי עם הנכדים ועם החברים, טיולים ונסיעות, עיסוק בתחביבים ומנוחה. לעומתם, יש מי שגם בהגיעם לגיל פרישה מעוניינים להמשיך לעבוד מסיבות שונות, בהן הרצון להמשיך ולעסוק במשהו שאוהבים, הצורך בתכלית ובמשמעות, הרצון לזכות בהערכה על כישורים או הצורך בהכנסה נוספת.
אם החלטתם שאתם רוצים להמשיך לעבוד, גם אם באופן חלקי, יש מספר דברים שחשוב לבדוק: האם המשך העבודה יאפשר לכם לקבל קצבת זקנה מהמוסד לביטוח לאומי במקביל, ובאילו תנאים? האם המהלך יאפשר לכם לקבל קצבה מהקופה הפנסיונית שלכם, ובאילו תנאים? מה יכולים להציע לכם במקום העבודה שלכם, והאם ההצעה מתאימה לסטטוס החדש שלכם.
אם הייתם שכירים כל חייכם אבל חלמתם תמיד להקים עסק משלכם, פרישה לגמלאות היא ההזדמנות לעשות את זה. נכון, אולי זה לא הזמן המתאים לפתוח עסק גדול ותובעני, אבל בהחלט יש מקום לחשיבה מחודשת לגבי הנכסים האישיים שלכם, כמו הידע או הכישרון שלכם, והפיכתם לעיסוק שהוא גם מכניס וגם מהנה. כך למשל, תוכלו להעניק שירותי ייעוץ, הרצאות או הדרכות בתחום המומחיות שלכם בצורה עצמאית..

5. ניהול סיכונים. היציאה לגמלאות היא צומת שדורש חישוב מסלול מחדש לגבי ההגנות הביטוחיות שלנו – הגנות רכוש והגנות אישיות. זה הזמן לעשות את כל הבדיקות, ולוודא שאתם מוגנים די הצורך, לא פחות ולא יותר ממה שאתם צריכים בשלב הזה של חייכם.
בדיקת תיק הביטוח שלכם יכולה לחסוך לכם כספים רבים על כפילויות בביטוחים ועל צמצום ביטוחים שכבר פחות רלוונטיים אליכם. לחילופין, בדיקה מהסוג הזה תעלה גם חוסרים ביטוחיים שאולי לא ידעתם על קיומם, ותרצו להשלים אותם על מנת להיות מוגנים.

6. השקעות. בעת הפרישה ייתכן שיהיו בידכם סכומי כסף גדולים, שאותם תרצו להשקיע כך שהכסף יעבוד עבורכם. בבואכם לבחון השקעה כזאת או אחרת, כדאי שתתייחסו למספר פרמטרים שיסייעו לכם לקבל החלטות טובות ומושכלות, בהם: פרק הזמן שבו תבקשו שהכסף יהיה מושקע, רמת הסיכון שבה תרצו להשקיע, גובה התשואה המבוקשת, מידת נזילות ההשקעה, מטרת ההשקעה (האם לצורך הגדלת הון או יצירת תזרים מזומנים?), היבטי המס בהשקעה (האם התשואה חייבת במס או פטורה?), הסכום שאותו תקצו לטובת ההשקעה וכיו"ב.

זכרו: לא תמיד כדאי לשים את כל הביצים באותו הסל. בהתאם לסכומי הכסף שיש לכם להשקעה, עשו את השיקול כמה תרצו להקצות ולטובת איזה סוג של השקעה. בכל צומת פיננסי חשוב הקפידו לבחור לכם את בעלי המקצוע שאתם סומכים עליהם ומאמינים בהם, וודאו תמיד שהאינטרסים שלכם נמצאים במרכז החשיבה והייעוץ שלהם. אל תחששו מלמידת דברים חדשים – זה יקדם אתכם מהר יותר אל עבר השגת המטרות שלכם.

 

.

 

 

 

שמונה מכל עשרה עובדים בגיל 60 רוצים להמשיך לעבוד גם אחרי גיל פרישה ■ ממחקר שנערך בקרב אנשים המתקרבים לגיל הפרישה עולה כי רק ל-60% מהגברים ול-40% מהנשים בישראל יש הסדרי פנסיה / ז'נאן בסול, דה מרקר 14.04.2016

אילנה (שם בדוי) עובדת במגזר הציבורי זה 24 שנה. כיום היא בת 60 – שנתיים לפני גיל הפרישה שיאפשר לה לקבל קצבת זקנה – אך היא מתכוונת להמשיך לעבוד עד גיל 67 לפחות.
אמשיך לעבוד, בעיקר כי צבירת הפנסיה שלי בשנים שעבדתי בקושי מכסה 70% מהסכום שלו אזדקק אחרי הפרישה. אחרת, הייתי פורשת כבר בגיל 62", היא אומרת. "אני לא מוכנה לשבת בבית ללא עיסוק, והמצב הכלכלי שלי אינו מאפשר לי ללכת ללמוד או לטייל. אם אחרי גיל 67 תהיה לי יכולת, אמשיך לעבוד גם אז במשרה חלקית".

מחקר חדש שיזם המשרד לשוויון חברתי, המטפל גם בגמלאים, מעלה כי אילנה לא לבד. המחקר – שאותו ערך ד"ר אביעד טור־סיני, ובו נבדקו כ–2,700 איש בגילים שונים לקראת גיל פרישה – מראה כי יותר ויותר עובדים אינם רוצים לפרוש. כך למשל, בעוד ארבעה מתוך עשרה גברים מועסקים בני 50 מצהירים כי הם מצפים לפרוש לפני שיגיעו לגיל הפרישה הרשמי, הרי שרק אחד מכל עשרה גברים מועסקים בני 65 נוטה להצהיר כך.
התחזית הדמוגרפית מצביעה על גידול חד בשיעור האוכלוסייה המבוגרת בישראל בשנים הקרובות. במקביל, אנו עדים לעלייה בשיעור ההשתתפות של גברים ונשים בכוח העבודה, ולעלייה בגיל הפרישה האפקטיבי. מהמחקר עולה כי שבע מתוך כל עשר נשים בגיל 55–58, וכן שמונה מתוך עשרה גברים מועסקים בני 63–67, הצהירו כי יש בכוונתם להמשיך לעבוד אחרי שיגיעו לגיל הפרישה הפורמלי. אלה שיעורים עצומים, ולוועדת גיל הפרישה לנשים שהקים באחרונה שר האוצר, משה כחלון, ושבראשה עומד הממונה על התקציבים באוצר, אמיר לוי, כדאי להביא אותם בחשבון.

מדוע אנשים שעבדו כל חייהם מבקשים לעבוד עוד? לדברי ריבי בלר, מנכ"לית עמותת "והדרת – המועצה לקידום האזרח המבוגר", העלייה בתוחלת החיים, המלווה בתופעות סוציאליות כמו תלות גוברת של צעירים בהוריהם, אינה משאירה לאנשים בגיל הפרישה ברירה. "בעבר אנשים חיו עשר שנים אחרי הפנסיה, ואילו כיום הם חיים 25–30 שנה אחרי הפרישה – חיים שלמים", היא אומרת. "כשהסדרי הפנסיה אינם מספקים, אנשים נאלצים לחפש מקור פרנסה נוסף. אנשים עשירים יכולים אולי להרשות לעצמם להפסיק לעבוד ולטייל מסביב לעולם – אבל זאת פריווילגיה שמעטים נהנים ממנה כיום".

ואכן, פעמים רבות מבינים הפורשים כי לא יוכלו לנוח, אף שחשבו מלכתחילה כי יחיו חיים נוחים יותר. מנתוני המחקר עולה כי 11% מהגברים שפרשו מהעבודה, ו–8% מהנשים שפרשו, הביעו נכונות לחזור לכוח העבודה. מרבית הנכונים לחזור לשוק העבודה יצאו ממנו לפני הגיעם לגיל הפרישה הסטטוטורי.

"אחרי 45 שנות עבודה רצופות, לא העליתי בדעתי שאמשיך לעבוד גם לאחר גיל הפרישה, אבל המציאות העמידה אותי על טעותי", מספרת קלרה שביט, 63, מפתח תקוה, שיצאה לפנסיה בספטמבר 2014. "אני מקבלת דמי פנסיה וקצבה מהביטוח הלאומי, אבל הייתי צריכה לחפש עבודה, גם מפני שהפנסיה אינה מספיקה לי כדי לשמור על רמת החיים שלי, וגם מפני שאני חייבת למלא את החלל שנוצר".

רק ל-40% מהנשים בישראל הסדר פנסיוני

מבדיקת המקורות הפיננסיים העומדים לרשות העובדים לאחר גיל הפרישה, מצא ד"ר טור־סיני כי גם גברים וגם נשים רואים בקצבאות הביטוח הלאומי את מקור ההכנסה הזמין ביותר; מקורות נוספים בעלי חשיבות הם הסדרי פנסיה, הכנסה מעבודה והכנסה של בן זוג וחסכונות, המהווים בסיס צפוי לקיום. על פי המחקר, העובדים המבוגרים מחזיקים בסוגים שונים של הסדרי פנסיה, ולאלה שיש הסדר, יש לעתים קרובות יותר מהסדר אחד.
שישה מכל עשרה גברים שהשתתפו במחקר ציינו כי בבעלותם הסדר פנסיוני כלשהו (קרן פנסיה, ביטוח מנהלים או קופת גמל). השיעור בקרב נשים, לעומת זאת, הוא 40% בלבד. מידע זה מחזק את הסברה לגבי היעדר ביטחון פנסיוני בשכבות הגיל המבוגרות. כשמועסקים שאין ברשותם הסדר פנסיה נשאלו מהם המקורות הכספיים שמהם יתפרנסו לאחר הפרישה, הם ציינו את קצבאות הביטוח הלאומי כמקור הצפוי הנפוץ ביותר. עם זאת, 70% מהגברים בגיל 63–67 ו–47% מהנשים בגיל 59–62, שאין להם הסדר פנסיה, אמרו כי המשך העבודה אחרי גיל הפרישה יהיה מקור הפרנסה העיקרי.

חנה זוהר, 67, מתל אביב, עבדה בבנק לאומי עד גיל 61. כיום היא עובדת כמוקדנית בחברת הסלולר גולן טלקום – עבודה שמצאה דרך עמותת "והדרת" ופרויקט "דרוש ניסיון" של המשרד לשוויון חברתי. "קשה מאוד למצוא עבודה אחרי גיל 60, במיוחד למי שאינו אקדמאי, כמוני. אבל היה לי חשוב להמשיך לעבוד למען הפרנסה והעיסוק", היא אומרת. "הייתי הולכת ללמוד אם היתה לי פנסיה מספיקה, אבל אני עובדת במשמרות, אז יש לי זמן להתנדב, ללכת לתיאטרון ולבלות עם הנכדים".

בעיית מקורות ההכנסה אחרי הפרישה בולטת במיוחד בקרב עובדים עצמאים. לחמישית מבני 59–62 ולרבע מבני 63–67 – אין הסדר פנסיה. המצב חמור יותר בקרב נשים עצמאיות מבוגרות: לכמחצית מהעצמאיות בנות 59–62 אין הסדר פנסיוני, וגם לא ליותר ממחצית מהעצמאיות בנות 63–67. הסיבה לכך היא שנים רבות של אי־כפיית הסדר הפנסיה, והתעלמות העצמאים מהימים שעוד יגיעו.

גיורא קציר, 67, מכפר סבא, עובד כחוקר פרטי עצמאי כבר כ–30 שנה. הסדר הפנסיה שיצר לעצמו דרך אחת מחברות הביטוח ייכנס לתוקף רק בהגיעו לגיל 70. "אני לא בודק מה הפרטים, ולא ממש התייעצתי ובדקתי. אני ממשיך לעבוד, כי הפנסיה תצא רק בגיל 70, וגם כי עדיין יש לי יכולת ואני אוהב את העבודה שלי", הוא אומר. "אני לא רואה את עצמי מפסיק לעבוד וסתם יושב בבית. אני מרגיש צעיר ברוחי, ומחפש תעסוקה כל הזמן. גיל הפרישה צריך להיות בחירה, ולא חובה. מי שיכול להמשיך לעבוד – שימשיך".

השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל ערה למצב. לדבריה, "עם עליית תוחלת החיים הדרמטית, נוצר שינוי משמעותי בדפוס חייהם של האזרחיות והאזרחים הוותיקים בישראל, ושנות 'הזקנה הפעילה' מתארכות. בתוך כך, הסוגיה של תעסוקת האזרחים הוותיקים נהפכת לבעלת משקל משמעותי.
"המשרד לשוויון חברתי מפעיל זו השנה השנייה את פרויקט 'דרוש ניסיון', המשדך בין מעסיקים לאזרחים ותיקים ודואג להשמתם בשוק התעסוקה. אף שהפרויקט בתחילת דרכו, נרשמת הצלחה גדולה הן מצד הרצון של האזרחים הוותיקים לעבוד, והן מצד המעסיקים שנהנים ממשאב אנושי בעל ידע וניסיון רבים".

לדברי בלר, "יותר ויותר אנשים אחרי גיל הפרישה מחפשים עבודה, אבל גם זה לא תמיד פשוט. מדובר באנשים שלא רגילים לחפש עבודה, ושקשה להם 'לרדת מדרגה' – למשל, מבנקאי למוקדן. המצב החדש דורש גמישות מחשבתית והסתגלות. עם זאת, ניכרת מגמת שיפור".

עולים ותיקים נותרו בלי הסדר פנסיוני

קבוצה אחת הסובלת באופן מיוחד מהיעדר פנסיה בגיל פרישה היא העולים מבריה"מ לשעבר. בין 1989 ל–1992 הגיע לישראל גל הגירה מחבר המדינות. כ–200 אלף איש בגילאי 35–40 שהגיעו באותן שנים, נותרו ללא זכויות פנסיות ממדינות המוצא שלהם. כיום, הם מגיעים לגיל פרישה ללא הסדרים פנסיוניים או עם כאלה שיעניקו להם תשלום נמוך במיוחד. לעתים אף שהם עבדו כ–25 שנה בישראל, הם לא הספיקו לחסוך לשנות הפרישה. מצוקת הפנסיה יצרה מצב שבו ילדיהם נאלצים לתמוך בהם כלכלית, אף שבני הדור הזה הם בעצמם כיום בשלבי הקמת משפחה.

בוריס שינדלר, מיוזמיה של השדולה "להעצמת דור 1.5" שהושקה בכנסת באחרונה, טוען כי "בעיית הפנסיה של דור ההורים משפיעה במישרין עלינו ועל הילדים שלנו. בישראל אוהבים להמציא חדשות לבקרים תוכניות למיגור העוני ולהכריז עליהן בגאווה. בו־זמנית מכניסים 200 אלף איש ובני משפחותיהם למצב של עוני שלא באשמתם".

 

חוק גיל הפרישה: זכות או אפליה? / גיא דוידוב / דה מרקר , 8.5.16

האם ניתן לפטר עובד בשל גילו? חוק שוויון הזדמנויות לעבודה מגן על עובדים מפני אפליה – בין השאר מטעמי גיל – ועל כן אוסר לכאורה לעשות כן. אולם מנגד, חוק גיל פרישה קובע כי בגיל 67 ניתן לחייב עובד לפרוש" מעבודתו בשל גילו. עתירה שטענה לאי-חוקתיות סעיף זהנדחתה בימים אלה  בבג"צ. אני מבקש להצביע בקצרה על קושי בנימוק מרכזי שהוביל את השופטים לדחיית העתירה.

חוק גיל פרישה התבסס על נורמה מקובלת בשירות הציבורי, וכן במגזר הפרטי המאורגן (כחלק מהסכמים קיבוציים), שלפיה פרישת חובה מהווה חלק מהסדר כולל שמקנה לעובדים זכויות לצד חובות. כחלק מהסכמתו של המעביד להסדרים של ביטחון תעסוקתי (שמכונים לעיתים "קביעות") הוא מבקש בדרך כלל לוודא שתקופת ההעסקה מוגבלת בשנים. לעובדים גם הובטחה פנסיה מלאה החל מגיל פרישת החובה. אולם הסדרים אלה כבר אינם רלבנטיים לחלקים ניכרים בשוק העבודה הישראלי. שיעור ההתאגדות צנח באופן דרמטי בשני העשורים האחרונים. הסדרי פנסיה שבהם גובה הפנסיה מובטח מראש הוחלפו בהדרגה בפנסיה שמשתלמת לפי גובה החיסכון של העובד בקופת הפנסיה.

בשנים האחרונות גברה המודעות לבעיית האפליה על בסיס גיל. על רקע זה מתעוררת השאלה אם "עסקת חבילה" שבמסגרתה ארגוני עובדים מסכימים לגיל פרישת חובה הינה מוצדקת או לא. ברוח זו גם אפשר להעלות טענה  שחוק עשוי להיות מוצדק אם יורה על גיל פרישת חובה לצד הבטחת הגנה לעובדים שמחויבים לפרוש. אולם שאלות אלה כלל אינן רלבנטיות למספר ניכר של עובדים שלא נהנים מ"קביעות" וגם לא מהסדרי פנסיה נדיבים.

עד לשנת 2008 לא חלה כל חובה על מעבידים להפריש כספים לקרן פנסיה עבור העובד. רק מאותה שנה החלה מכוח צו הרחבה חובה להפריש כספים לקרן פנסיה, תחילה בסכומים נמוכים ביותר בלבד.

הניחו עובד שמועסק בעסק קטן, כאשר רק משנת 2008 החל המעביד להפריש עבורו כספים לקרן פנסיה. אם מחייבים אותו כעת "לפרוש" בגיל 67, הפנסיה שלה יהיה זכאי הינה זניחה. הסיכוי למצוא עבודה חלופית בגיל כזה אינו גבוה. יהיה עליו להתקיים בעיקר מקצבת זקנה (אמנם העובד יקבל גם סכום חד-פעמי של פיצויי פיטורים, אבל סכום זה לא יספיק לזמן רב, במיוחד בהנחה  הסבירה שהעובד עבר בין מספר מעסיקים במהלך חיי העבודה שלו). בשים לב לעלייה בתוחלת החיים, המשמעות של "פרישה" כאמור עשויה להיות שנים ארוכות של עוני. אמנם, גם ללא גיל פרישת חובה, העובד חשוף תמיד לסיכון של פיטורים; אולם לפחות הוא מוגן מפני פיטורים מפלים מטעמי גיל. השאלה שעמדה בפני בג"צ היתה אם שלילת הגנה זו מגיל 67 ואילך הינה מוצדקת במובן החוקתי).

במישור התיאורטי אין ספק שהעתירה עוררה שאלות כבדות משקל, והשופטים אכן ערכו דיון מעמיק שהראה היכרות עם הגישות השונות והמורכבות של סוגיית גיל פרישת חובה. אולם דיון זה רלבנטי כולו למקרים שבהם קיימת "עסקת חבילה" כלשהי שכוללת הגנה על העובדים. במקרים כאלה יש מקום להתחבטות וניתן היה להגיע באופן סביר לתוצאות שונות. אולם לגבי אותו עובד שמפוטר בשל גילו ללא הסדר פנסיוני סביר, טענות בדבר "עסקת חבילה" אינן רלבנטיות. [ניתן אמנם לטעון ל"עסקה" מסוג אחר, שלפיה כולם מסיימים לעבוד בגיל 67 ומפנים מקומם לדור הבא, אולם השופטים הסכימו עם הדעה המקובלת בספרות שלפיה אין משקל רב לטענה זו כשלעצמה.]

פסק הדין מגלה כי גם השופטים חשו חוסר נוחות מההסדר הקיים; הם המליצו למחוקק לבחון את ההסדר מחדש. עם זאת כל שבעת השופטים סירבו לפסול את הוראת החוק. נימוק מרכזי שניתן לכך היה המורכבות של הנושא והעובדה שאין בידי השופטים מספיק מידע כדי להעריך את מכלול ההסדרים החלופיים האפשריים. כמו כן צוינה העובדה שהעותרים במקרה הספציפי (פרופסורים מהטכניון) נהנו מיתרונות שונים של "עסקת חבילה" שפרישת חובה היא חלק ממנה. מצבם של העותרים הספציפיים אינו צריך להשפיע כאשר בג"צ בוחן את חוקתיות הסעיף בחוק. יש לראות אותם כעותרים ציבוריים ולבחון את הסעיף באופן כללי ולא רק באופן שבו הוא נוגע אליהם.

והנימוק של "מורכבות הנושא" אינו יכול להצדיק הימנעות ממתן סעד. החוק שמאפשר פיטורי עובדים בגיל 67 נוסח באופן כוללני וגורף שאינו מתחשב כלל במצבם של העובדים המפוטרים. בפרט, החוק מתעלם מהשאלה אם העובד יזכה לפנסיה מספקת לאחר פיטוריו. די בכך כדי להצדיק (ולחייב) את פסילת ההסדר הקיים. ניתן וראוי היה לדחות את תוקף הפסילה בשנה כדי לתת למחוקק זמן לקבוע הסדר חלופי שאינו בלתי-חוקתי. לשופטים אין יכולת מוסדית (וגם לא לגיטימציה דמוקרטית) לקבוע בעצמם הסדר חלופי מפורט, אבל לפחות לגבי הקבוצה הספציפית של עובדים ללא הסדר פנסיוני סביר, קשה לחלוק על כך שהפגיעה אינה מוצדקת ואינה מידתית.

אלה בדיוק המקרים שמתאימים במיוחד לביקורת חוקתית: מקרים בהם המחוקק פועל אמנם מטעמים ראויים, אבל ביד גסה מדי, תוך פגיעה (בדרך כלל בלתי מודעת, בחוסר תשומת לב) בקבוצות חלשות, חסרות כוח פוליטי. כאלה הם העובדים חסרי הפנסיה.

לכאורה, קיים פתרון חלופי עבור קבוצה זו: לפרש את החוק באופן יצירתי, כך שהמילה "לפרוש" תתייחס רק למקרים שבהם ישנו הסדר פנסיוני ראוי. בית הדין הארצי העלה אפשרות זו בפרשת ליבי ויינברגר, אך לא הכריע בכך, והנשיאה נאור מעלה אפשרות זאת גם כן מבלי להכריע, תוך שהיא מציינת שאין לכך השפעה על סוגיית חוקתיות הסעיף. לטעמי, לכל הפחות היה הכרח לקבע פרשנות כזו בטרם דחיית העתירה; בלעדיה קשה להבין כיצד הסעיף חוקתי. בכל מקרה, זהו פתרון בעייתי שאין להעדיף אותו. כיצד יקבע בית המשפט מהו הסדר פנסיוני מספק לצורך זה? נדרש כאן  הסדר חקיקתי.

שופטי בג"צ נוטים באופן הולך וגובר להפנות "בקשות" למחוקק להתעורר ולפעול. כבר הוכח אמפירית שהמחוקק מתעלם. במקרה הנוכחי הוסיפו השופטים אמירות, כאילו המחוקק כבר בחן את הסוגיה המורכבת לעומקה, והפנו גם להקמתה של ועדה נוספת לאחרונה. אולם הוועדה שבה מדובר הוקמה כדי לבחון את העלאת גיל הפרישה לנשים, לא אם הגיעה השעה לבטל את פרישת החובה; וגם ועדות קודמות לא עסקו בנושא במישרין. במדינות רבות בעולם חלו שינויים בשנים האחרונות כתוצאה מההכרה הגוברת בבעיית האפליה על בסיס גיל, אולם בישראל לא נערך כל דיון בכך מחוץ לאקדמיה. בג"צ החמיץ הזדמנות לחייב את המחוקק להתעורר ולבחון את הנושא לעומקו. פסילת החוק על בסיס הפגמים הבולטים שבו (לגבי עובדים חסרי הסדר פנסיוני) היתה מחייבת בחינה מחודשת של הנושא בכללותו. חובתו של בג"צ במקרים כאלה היא לתת סעד החלטי. בקשות, המלצות ותחינות למחוקק אינן תחליף לביקורת חוקתית.

פורסם בבלוג המרצים למשפטים באוני׳ העברית

גיא דוידוב הוא פרופסור לדיני עבודה באוניברסיטה העברית

הרהורים ליום העצמאות

 

אומר ד"ר אשר משיח:

"נולדתי בחיפה חודש וחצי לפני הקמת המדינה. אמא שלי ניצולת שואה, היא קפצה מהרכבת שהוליכה לאושוויץ וכך ניצלה. אבא היה ציוני עם  רצון חזק לבנות את הארץ ולהשתקע דווקא במקום שאף אחד לא מגיע אליו. הוא הגיע לארץ ב-1932 עוד לפני השואה. שניהם היו מונעים על ידי אידיאלים.
זו הייתה האוירה בה גדלתי. כולנו הלכנו לתנועות נוער. האוירה בארץ הייתה אז אחרת. אבא דיבר על ישוב הגליל. הוא ועוד קבוצת אידיאליסטים עזבו את המרכז והלכו לקריית שמונה, מתוך מטרה לקדם את הישוב. גם תקופת הקטיושות לא הרתיעה אותו.
נכון, הוא אומר, גם אז לא כולם היו כאלה, אך אנשים כמו הורי, כמו חברי הקבוצים שמסביב, התוו דרך, סוג של מנהיגות. אינני בטוח שזו האוירה היום".

אשר, יליד 1948, מתנדב כבר שנה שנייה בעמותת "והדרת" ומסייע בתפעול פורטל התעסוקה "דרוש ניסיון"

הנה מה שכותבת אם לבתה, שהיא אחת מחברותנו, ערב יום העצמאות, כשהייתה ילדה. "משמעות זו הונחלה לנו, שגדלנו בינתיים", היא אומרת.

"את לא יודעת מה זה שיש לנו מדינה משלנו, את,  שמקבלת הכל מוכן, הכל  כמובן מאליו".
משפטים מעין אלה הייתי שומעת לא פעם מאמא שלי, בכל פעם שחשבה שאני אנוכית יותר מדי, חושבת רק על בלויים ואיך לעשות חיים, ושאין לי שום אידיאלים.
"אנחנו, שבאנו משם, מהגיהנום", (כך קראה לתקופה השחורה בחייה, כשגורשה מביתה יחד עם הוריה על ידי הגרמנים ונשלחה למחנות הריכוז, מהם הצליחה לשרוד). "רק אנחנו, שברחנו משם", אמרה, "והגענו הנה אחרי כל כך הרבה צרות ותלאות, מבינים, מה זאת אומרת שיש לך מדינה משלך. אפילו היום, אחרי כל כך הרבה שנים, אינך מבינה מה זה בשבילי לראות חייל יהודי במדים, אני, שראיתי רק חיילי אס אס מסביבי.
לראות את הדגל כחול לבן שלנו מתנוסס בראש התורן, גורם לי צמרמורת, ולשמוע את מילות ההימנון העברי, מרגש אותי עד דמעות…"להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים".
לעולם לא תביני כמוני את משמעות ההליכה בשבילי הארץ. כן, אני יודעת, את מחייכת בלגלוג ואומרת לעצמך: 'עוד פעם הדיבורים הציוניים האלה, אז מה? בסדר, שמענו', אבל תביני, אני עוד לא נרגעתי. המדינה הזאת בשבילי היא נס. הכל כאן שלנו, הנוף, הצבא, האוניברסיטאות, הממשל –  גם אם לא תמיד הכל מוצא חן בעינינו. אף אחד לא יקח את זה מאיתנו. רק לפני זמן לא ארוך גורשנו ממקום למקום. אף מדינה לא רצתה אותנו. עכשיו אנחנו בבית, בבית שלנו.

ועוד משהו שחשוב לי לומר לך: היה לנו חלום, אמרנו שנבנה כאן חברה למופת, חברה חדשה שתהיה טובה יותר. הרי הייתה לנו הזדמנות לבנות הכל מהתחלה. אמרנו שהחברה שנקים כאן, לא תחזור על שגיאות של אחרים, נהיה אנושיים, איכפתיים, נעזור זה לזה. השתעשענו בחלום הזה.
ועכשיו, את והחברים שלך ואלה שנולדים כעת, באים אל המוכן, הכל ניתן לכם כמעט על מגש של כסף, אז אולי אתם לא יודעים כל כך להעריך את מה שיש לנו כאן. מי שלא נאבק שתהיה לנו בכלל מדינה, אולי לא יודע להעריך מה זה כשאין לך אותה".

אחרי נאומים כאלה, הייתה אמא שלי מתרככת ומוסיפה: "אבל אולי זה טוב שבאתם אל המוכן. אנחנו גם חלמנו שלבנינו יהיה טוב יותר מאשר לנו, אז יש לכם עכשיו הכל משלכם, אבל אתם חייבים לשמור על מה שיש לנו פה, על החברה שלנו, על המדינה שלנו, בעצם תשמרו לכם ולילדיכם, זה שלכם עכשיו".

כתבה: ריקה שפרינצק, מתנדבת ב"והדרת" זו השנה השלישית – עורכת הניוזלטר