חיסון מפני גילנות

Untitled

"אני זורע בסטודנטים שלי גרעין אנטי גילני, ולמעסיקים אגיד, 'תעסיקו מבוגרים, כי זה חכם'", כך אומר פרופסור בעז בן דוד, ראש מכון תבונה לחקר פוטנציאל המוח המבוגר, במרכז הבינתחומי בהרצליה

מאת: ריקה שפרינצק

 

מחקרו של בן דוד (42 ) אודות הקוגניציה בגיל המבוגר מפריך טענות בדבר ירידה קוגניטיבית, ומוכיח כי המוח המבוגר מסוגל לעבד ולקלוט נתונים כמו מוח צעיר, אם רק נעשות התאמות לחושים שנחלשים.

פרופסור בן דוד הגיע לחקר פוטנציאל המוח המבוגר פשוט במקרה, אבל כמו הרבה פעמים המקריות מביאה אותנו לגלוי, שזה מה שאנחנו רוצים לעשות. "עולם הזיקנה הדליק אותי", הוא אומר, "כי זה עוזר לי להרגיש שהמדע שלי עושה משהו לעולם. העיסוק במדע הטהור הוא מאד חשוב, אבל במחקרים שלנו על עולם הזיקנה, היפה הוא בהרגשה, שאנחנו תורמים  משהו שאפשר להשליך אותו בקלות לעולם העשייה.

ועוד משהו, חקר הזיקנה הוא בבחינת ארץ לא נודעת – איזור מחקר חדש. בני השבעים והשמונים של פעם היו שונים לחלוטין. היום הגיל הזה הוא בעיני עולם חדש מופלא, משהו שלא היה קודם וזה מרגש. אנו חוקרים זיקנה בריאה, לא מחלה חדשה אלא בריאות חדשה. אני מרגיש כאילו אני נועץ עכשיו יתדות בחול".

ומה עם הסטודנטים שלך, אני שואלת, איך הם מגיעים לנושא הזה, מה מביא אנשים צעירים לעסוק בגיל המבוגר? "זהו אתגר יומיומי", הוא אומר. "בדרך כלל, צעירים לא מתעניינים במבוגרים, חלקם בגלל מחשבה גילנית, וגם אם הם מתכוונים לטוב, אז הם מוציאים מפיהם אמירות כמו: 'אוי, איזה זקן חמוד..', ואני אומר: מה חמוד? זה מה שיש לך להגיד? הוא לא יכול להיות מעניין או חכם?

באשר לסטודנטים הצעירים, יש ביניהם שהנושא מעניין אותם ויש כאלה שיש לי עבודה איתם. חלקם הגיעו אלי, כי שמעו שאני מעניין, ויש כאלה שאני מדביק אותם בג'וק הזה. אני מסביר שהכל מתחיל מתשוקה. לא חשוב באיזה נושא המחקר, ברגע שיש לך תשוקה, אפשר להתלהב מכל דבר. צריך קודם כל להבין למה זה חשוב ומרגש.

לא איכפת לי מהיכן תגיעו לנושא האדם המבוגר  –  האם מתוך עניין מדעי, או מתוך איכפתיות לעולם, או מתוך מניע כלכלי, ואז יש סכוי טוב שמתוך שלא לשמו, יבוא לשמו".

"ועכשיו", הוא אומר, "נניח שהסטודנטים שלי יסיימו תואר ראשון וילכו בכלל לכוונים אחרים, כי אז חשובים לי שלושה דברים: קודם כל אני מקווה שזרעתי אצלם גרעין אנטי גילני והם יהיו מחוסנים גם למען החברה וגם למען עצמם. שנית, חלקם יקחו איתם פרספקטיה על הזיקנה ויביאו אותה למקום העבודה שלהם, למשל, אם יפתחו בית קפה או מסעדה, אולי יחשבו גם על נושא התאורה והרעש, אם יפתחו אפליקציה כלשהי, אולי יפתחו אותה כך שתתאים גם לזקנים. ושלישית, אני מקווה, שיהיו בני אדם. האוניברסיטאות הם גם מוסד חינוכי. ואני רוצה שילמדו  משהו חדש או שיחזקו את אותו משהו שכבר קיים אצלם".

מה לגבי המעסיקים, אני שואלת. "אני מצפה מהם להיות חכמים, לאו דווקא צודקים. אני יודע שעם צדק אי אפשר ללכת לבנק, אז אני אומר, תעסיקו מבוגרים, כי זה חכם. למבוגרים יש יותר סבלנות, שהיא לפעמים כל כך נחוצה. הניסיון מלמד אותנו  שככל שאנו מתבגרים, יש לנו יכולת טובה יותר לנהל את הרגשות שלנו. האדם המבוגר נבהל פחות בשעת משבר, ויש כאלה לא מעט במקומות העבודה,  למבוגר יש יותר יכולת להסתכל קדימה דווקא בשל גילו וניסיונו. יש לו גם השפעה טובה על הצוות, בטחון שיש עם מי להתייעץ ושאפשר להשאר במקום העבודה עוד שנים רבות. כשהקפטן מבוגר, יש ראייה יותר רחוקה. ואם מדברים על כדאיות בהעסקה, מן הראוי לזכור שהשוק היום הוא הרבה יותר מפעם של אנשים מבוגרים. אם אתם, המעסיקים", הוא אומר,  "תבינו את זה, רק תרוויחו. מבוגרים קונים היום הרבה יותר מפעם, הם רוצים ליהנות. ייצור של טלפונים גדולים יותר למבוגרים, כבר קיים. מכוניות גולף פלוס שהן גבוהות יותר שיהיה נוח למבוגרים, כבר קיימות היום (לא מדברים על זה, כי זה לא סקסי),  סוף סוף יש כבר כאלה שראו וגם החליטו שמשתלם לייצר עבור האוכלוסייה הזו. למה שלא תעסיקו", הוא אומר "בבתי העסק שלכם גם מוכרים מבוגרים? לרבים מהצרכנים בגיל השלישי נוח יותר לתקשר איתם, כי הם מבינים יותר את צרכי המבוגר ומה מתאים לו, ויש עוד הרבה דוגמאות".

בן דוד מספר למשל על מפעלי פולקסוואגן, שהם מפעלי ענק, בהם עשרות אלפי עובדים ובתוכם צבא גדול של אינסטלטורים, זהו גדוד הוא אומר, שכל הזמן צריכים אותו. יש שם הרבה מאד עובדים מבוגרים, כי המפעל הבין את יכולתם ותרומתם ליעילות העבודה. בשל ניסיונם וידיעותיהם, שבסופו של דבר גורמים לעבודה להיעשות מהר יותר. הצעירים אמנם נחשבים לזריזים  יותר, אבל חוסר ניסיונם גורם למשך העבודה להתארך. היות וזמן הוא כסף, אומר בועז, החזיר המפעל לעבודה כאלה שפרשו, כי בסופו של דבר עבודתם תהיה זולה יותר והשיקול הכלכלי קודם.

לפרטים אודות הסדנה למנהלי ומנהלות HR לחצו כאן